 |
הדבר הבא |
הזמן האדום
תערוכתה של מרב שין בן-אלון
הגלריה ב'בית מיכל' רח' הגר"א 10 רחובות
פתיחה: יום שבת 15.11.08 בשעה 20:30
אמנית אורחת: רחל קייני
אוצרת: כרמית בלומנזון
תכנית אמנותית 'על ציר זמן':
> שיחה עם האמנית מרב שין בן-אלון
> המלחין שלומי פריג' ביצירה על זמן
> קטעים מתוך סרטה של איילת מנחמי 'זמני'
כניסה לתכנית האמנותית 20 ש"ח
הכניסה לפתיחה - חופשית
לצפייה בעבודות מהתערוכה
לחצו על דף עבודות
מתחילים את השנה-
שיעור סטודיו
עם מרב שין בן-אלון
ציור, רישום והנחייה בתהליך אישי
בימי ראשון בערב
בין השעות : 18:00-21:00
בימי שני בערב(הקבוצה מלאה)
בין השעות: 18:00-21:00
המתכונת מוכרת על ידי כל המוסדות כשעות
אמנות ללימודי תרפיה באמנות וכן מתאימה
כבסיס לבניית תיק עבודות.
ההרשמה על בסיס חודשי(4 שיעורים)
מבצע לחודשים-נובמבר-דצמבר
כל שיעור נוסף - חינם!
ברכות לתלמידי הסטודיו:
לקרין לייקוביץ שהתקבלה לשנקר
במסלול אופנה ולבלצאל
במסלול צורפות ואפנה, לאורי גרינברג שהתקבל לשנקר במסלול תקשורת חזותית, לרותי גנור שהתקבלה לבית ברל במסלול תרפיה באמנות ולסמינר הקיבוצים במסלול תרפיה בהבעה ויצירה ולקרן גרינבלט שהתקבלה לבית ברל במסלול אמנות ולסמינר הקיבוצים במסלול אמנות.
לצייר סיפורים ולכתוב ציורים
מרתון רישום וכתיבה
מאת ובהנחיית מרב שין בן-אלון
מסע מרתוני מטלטל של מעברים מרישום לכתיבה ולהיפך ההופך
לגילוי מרגש של מחוזות יצירה חדשים ומפתיעים.
לצייר סיפורים ולכתוב ציורים היא שיטת עבודה מקורית משלי המבוססת על נסיוני כאמנית רב תחומית, ככותבת וכמרצה. המעבר המהיר מציור לכתיבה ולהפך, והשינויים והתפניות המשתנים ( כל מרתון נע סביב ציר נושא משתנה ) מאפשרים 'שיפטים' בנקודת המבט ככלי ליצירת תפנית בתהליך העבודה והופכים כל מפגש למסע מרתק, מרגש ומפתיע העומד כחוויה בפני עצמה או כמערכת של מסעות יצירה אל מאגר דימויים חדש ואישי.
הסדנה מיועדת ליוצרים בתחומים שונים המבקשים רענון והשראה אך יכולה להתאים גם למי שלא התנסו מעולם בציור או בכתיבה או למי שהתנסו במדיום אחד.
מרתון רישום וכתיבה מתקיים אחת לחודש בסטודיו בתחילת כל חודש כך שניתן להשתתף במפגש בודד או בסדרה של מפגשים.
מרתון דצמבר בנושא 'יציאה'
יום ששי 5.12.08
בין השעות: 16:00-10:00
עלות הסדנה 300 ש"ח
כולל מע"מ וחומרים
280 ש"ח אם מביאים חבר/ה
מרתון חנוכה בנושא 'סינכרוניות'
יתקיים ביום ששי
26.12.08
חול המועד חנוכה
מתוך מכתבי תלמידים:
"מרב, אני לא יכולה לתאר לך כמה נהניתי בסדנה שלך. התרגילים היו בשבילי מאוד בלתי צפויים וחייבו אותי להרבה ריכוז ואהבתי מאוד את הקצב המהיר ואת האופן שבו את מוסיפה כל הזמן גירויים חדשים ולא נותנת להתרווח במוכר אף רגע."
..." הציור אפשר לי להתחבר למקום בתול ולא מפותח – המוח הימני – המקום שבו אנו מניחים לתחושות הבטן, ליצירתיות, לדמיון להדריך אותנו – והכתיבה החזירה אותי אל המקום המוכר המשופשף למדי – המוח השמאלי – זה שאחראי למילים, למספרים, להיגיון. המעבר מזה לזה עורר תחושה של סיעור מוחין בין שני החצאים. הם הצליחו להפרות זה את זה באופן שלא עלה בדעתי בעבר... הכתיבה אפשרה שימוש במילים כאילו היו צבעים, כאילו היו חומר ביד היוצר.
הנוכחות שלך כאדם ששולט בשתי המדיות האלה הייתה ברורה וסמכותית. את ניהלת את העניינים ביד בוטחת, בשקט ובאמון מוחלט בתהליך. בסבלנות, בחמלה, בהתלהבות ובהתעניינות אמיתית, עקבת אחרי כל אחד מאתנו וליווית אותנו במסע המרעיש הזה אל מקורות חדשים של יצירתיות."
"הי מירב, היה לי כיף בסדנא, זו היתה חויה מרעננת שהזכירה לי כמה דברים חשובים על מאיפה ואיך להתחיל כשנתקעים ובכלל שלעשות אמנות יכול להיות כיף לא יומרני ולא מכביד..."
שלום מרב,
השיטה שפיתחת מאוד ייחודית – וזה עובד. יש לזה היגיון פנימי ואנו אף יוצאות עם כלים להמשך. ואם לא כלים אז מסקנות ותובנות. גם המקום מתאים, מופרש מהסביבה אבל מחובר. אינטימי, עם מקום לכולם. גם ספרי האמנות תורמים המון, ליצור בחברה כל כך מכובדת ונותנת השראה... איך שאת מצליחה לאסוף כל פעם אנשים כל כך מוכשרים, גם בציור וגם בכתיבה. באמת, כל הכבוד לך. אז תודה רבה, בברכה,ר.
מירב יקרה
הסדנה האחרונה היתה מעניינת במיוחד עבורי, פעם ראשונה הצלחתי להיכנס למצב של יצירתיות, שיכחה עצמית, התעוררות של העולם הפנימי, כל התחושות האלה,בחלק של העשיה הפלסטית. פתאום הבנתי שלא משנה באיזה מדיום זה קורה העיקר שזה שם.
רציתי לשתף אותך בזה משום שכמוך, גם אותי מעניין להבין איך מתעוררת ההשראה, איך קורה הקסם הזה. אני חייבת לומר שזה תמיד מדהים אותי איך הקסם הזה פשוט קורה בסדנאות.
נשיקות בינתיים
מ.
------------------------------------------
איך נרשמים?
יש לאשר השתתפות ב-
050-7449526
מה להביא?
חומרי כתיבה וציור (במידה ויש) ומשהו קטן לארוחת הצהרים המשותפת
איפה הסטודיו?
אבן גבירול 105 תל-אביב
איך מגיעים?
הסטודיו ממוקם על אבן גבירול, בלוק אחד צפונה מהעיריה בין ארלוזורוב לז'בוטינסקי מול מגדל המאה (השקם) אוטובוסים:
אבן גבירול-
קווי דן: 24, 25,26, 8,56, 13,14, 21,
47,48,247
קווי אגד: 89, 92, 192
ארלוזורוב-
9, 20, 90, 66
ארלוזורוב לרכבת מרכז-
64,72,166
חניונים:
חניון ז'בוטינסקי אבן -גבירול
חניון ז'בוטינסקי-בן סרוק
חניון אחוזות החוף בבן סרוק וחניון השקם.
חניון חנה וסע-רידינג, לבאים מצפון וממזרח מדרך חיפה, או משד' רוקח או מאיילון ביציאה של רוקח-חנייה חופשית ללא הגבל זמן מרחק 20 דקות הליכה מהסטודיו או קווים : 8, 9, 56.
אזורי חניה: אזור 1( ממערב לאבן גבירול)
או 2 (ממזרח לאבן גבירול) עד השעה 17:00 ניתן לחנות באמצעות כרטיס חנייה או איזי פארק לאחר מכן החנייה חופשית באזור פריקה וטעינה באבן גבירול בקטע שבין ז'בוטינסקי לגן העיר.
ועוד הנחות...
כרטיס של 20% הנחה בלעדי לתלמידי
מרב שין בן-אלון על כל רכישה ב'ארטא' אלחריזי וב'ארטא' נחלת בנימין.
חנות 'ארטא' לצרכי אמנות ממוקמת ב'בית האמנים' ברח' אלחריזי 9
מרחק 5 דקות הליכה מהסטודיו פתוחה
בימים א'-ה' בין השעות 10:00-18:00
וביום ו' מ 9:30-13:30
טלפון: 03-5237801
---------------------------------------------
|
|
|
|
פרוס-כותרת |
פרוססיה 16 - שחזור - מאת מרב שין בן-אלון
"עשר שנים עברו מאז הקיץ ההוא עם הצל. קיץ הפרידה שלנו. כל יום הייתי באה אליך באוטובוס לרמת-אביב, יושבת לידך על המיטה. על מה לא דיברנו - בעיקר על אהבה.ידענו שאנחנו נפרדות והיה חשוב להגיד הכל. אני זוכרת שיחה אחת על ילדים ואת אמרת שספטמבר זה זמן טוב להיכנס להריון. וזה נכנס לי באוזן אחת ויצא מהשנייה, ובאחד מאותם ימים אחרונים שלך ושל סוף הקיץ ראיתי את המוות שבא לבקר אותך ואני זוכרת את הערב ההוא, כשחזרתי הביתה והטלתי את עצמי על המיטה ואמרתי – עכשיו אני רוצה ילד. עכשיו." ( מתוך המיצב 'לילה טוב שינה מתוקה' גלריה נחשון, קיבוץ נחשון )
זה היה הטקסט הראשון שכתבתי לתערוכת המיצב 'לילה טוב שינה מתוקה' שהצגתי בספטמבר 2003 בקיבוץ נחשון וכמעט הדבר היחיד שהגעתי אתו לגלריה ביום שהתחלתי את העבודה בחלל. הגלריה היתה ריקה וניגשתי למחסן להביא משם כמה כיסאות. לכיסאות, כך הבחנתי היו מושבים ומשענות עשויים פסי עץ. הפכתי את אחד הכיסאות, הצבתי אותו בצמידות לטבור הקיר הימני, הנחתי תחתיו פנס והתרחקתי. על הקיר הותווה רישום צל יפיפה וממנו בקעו חרכי אור. התקרבתי לקיר ונגעתי בו. הוא לא נרתע ממני ולא נסוג לאחור. מיששתי אותו וכתבתי עליו.
"אימא תמיד קראה לי ידי זהב שלי ואותי זה עצבן כשהייתי מוצאת במגירה שלה ליד המיטה דברים שציירתי וזרקתי והיא הוציאה מהפח שלי ושמרה."
ספטמבר 2008. ראש השנה. 15 שנים עברו מאז שהיא איננה.
"הייתה לי בת מצווה כשסאדת בא ארצה ואימא תלתה לי את התערוכה הראשונה על הקיר הגדול בסלון. רטרוספקטיבה מגיל 4 ועד סוף הקיר, ליד החלון הגדול, נתלו שלושת ציורי השמן הראשונים שלי ."
1990 אמא באה לעזור לי לתלות את תערוכת הסיום שלי בבצלאל. זו התערוכה הראשונה והאחרונה שאנחנו תולות יחד. את הראשונה היא תלתה לי לבד, בבת מצווה, את אלו שבאו אחר כך, תליתי בלעדיה.
"כשהמסיבה הסתיימה היא הסירה את התמונות ותלתה אותן בחדר השינה ליד 'הצד שלה'. כמה שנים אחרי שהיא כבר לא הייתה, אבא מכר את הבית והעביר לי את התמונות כדי שאשמור עליהן בעצמי."
חלק מהאלמנטים כבר היו בחלל כשכתבתי את הטקסט הזה על רצפת הגלריה בנחשון וכשכתבתי אותו פרצתי בבכי. בתוך משענת כסא שבורה שסירבה להתקן, ניסיתי לבנות תיקון מילולי שישלים בצורתו את פסי המשענת החסרים. אולי אז הבנתי, את מה שאני מתקשה עד היום להבין או לקבל - שאין מי שיראה וישמור ויתלה את העבודות שלי. שאני לבד עם העבודות, לבד עם התהליך, לבד עם החלל.
"לילה טוב שינה מתוקה תשני טוב, טוב, טוב מחר בבקר תקומי בריאה ורעננה ושמחה ועליזה.. אמא אוהבת אותך הכי בעולם.."
כמה חודשים לפני התערוכה הקלטתי את הטקסט הזה לעבודת סאונד שמעולם לא הוצגה ובה וניסיתי לשחזר את טקס ההשכבה לישון, ה'סוד באוזן' המסורתי שליווה אותי כל ילדותי. רק אחרי שהצללים והטקסטים כבר התחילו לחולל את הריקוד שלהם בחלל הגלריה הבנתי שזה הטקסט שילווה את התערוכה, שהסאונד כבר נמצא בזמן שהקורא קורא אותו, שיש תחושה של מנגינה ושל פזמון שאי אפשר להפסיק ושזה שמה של התערוכה.
"לגבי אישה, מות אמה, מי שהעניקה לה חיים וממנה היה עליה להינתק ולהתפתח כאדם שונה, ועצמאי, תהליך הכרוך גם בכאב, יכול להתקבל כמוות של חלק מעצמה. ייתכן שחלק גדול מחייה של אישה עבר בשיחה בלתי נשמעת עם אמה, בניסיון למצוא חן בעיניה, ולזכות באישורה.
עם מות האם תחושת הערך העצמי שלה עלולה להיות תחת איום...הדבר דומה לקטיעה של איבר מגופה." (מתוך 'החוויה המינית של האישה', מאת שילה קיצינגר)
במשך שלוש שנים צירתי את ציורי הטבורים. משחזרת שוב ושוב את רגע הפרידה. ממששת את הצלקת שנשארה במקום שאיבדתי אותה, כאילו שם אמצא אותה מחדש.
" עדיין היתה ידה נתלית ברפיון מחוסר כף היד שבה רגילה היתה להיאחז, ובנשיבת היתמות פה רעדה כציץ, אשר העץ, שבצילו חסה, נכרת." ( מתוך 'שברירים' מאת דבורה בארון )
פעמיים בשנה, באזכרה שלה, וביום ההולדת שלי, אני מכינה את 'עוגת השמרים' המיתולוגית.
בכל פעם אני מודה לחוש הריח והטעם שעדיין מסוגלים לעורר בי תחושות היזכרות חריפות ומטלטלות. ומעצם פעולת ההכנה, הטקס, הריחות והטעמים, אני מעניקה לפעולת השחזור משמעות משל עצמה. זוהי האזכרה. וכאילו לומר – אז, קרה.
אני פותחת את קלסר המתכונים הגדול שצרורים בו אלפי מתכונים, כתובים על פיסות דפים ממוחזרים המגלים, בצידם השני, את סיפורן של שנות השבעים בישראל. דקירת כאב פוגעת בי כשאני נתקלת בכתב היד שלה וליבי יוצא אל שגיאת כתיב מכמירת לב, אל הקסם של מה שנכתב כהערות שאדם רושם לעצמו.
אחרי כל כך הרבה שנים, הדפדוף בקלסר דומה לדפדוף באלבום התמונות, מאגר של זכרון מילולי וויזואלי המספר את ההיסטוריה המשפחתית. ובדומה למאגר הזיכרון האישי שאינו ממוין או מקוטלג, אני יכולה לחפש שם דברים, לאבד או למצוא.
"לילה טוב שינה מתוקה תשני טוב, טוב, טוב מחר בבקר תקומי בריאה ורעננה ושמחה ועליזה...אמא אוהבת אותך הכי בעולם.."
בעונג רב אני סידרתי את הספרים זה בצד זה בספריה החדשה והלבנה שצבעתי והועדתי עבורם. כשהסתיימה המלאכה ונעמדתי להתבונן בקומפוזיציית ארון הספרים שלי, ידעתי שמה שחסר כאן הוא ציור של טבור. הוצאתי מהמגירה פטיש ומסמר ותליתי את הציור מעל הספרייה, במרכז הבית.
מבטי חלף באהבה על שורות הספרים, משחזר את זיכרון הקריאה בהם. האם לא כל יצירת אמנות היא מעשה של שיחזור, עיבוד מחדש של חוויות חיים ששוב ושוב אנו חוזרים ומאבדים אותן, כדי לפגוש אותן מחדש במלבוש אחר, ביצירה אחרת, בזמן אחר.
ולתוך גומת הטבור הקטנה, של הפצע המסרב להינחם, הנחתי בעדינות שתיל קטן, שבהרבה סבלנות והרבה אהבה יצמיח מתוכו – בית.
|
|
פרוס-סשן |
|
|
פרוס-כנף הגלריה |
'שמרים' עבודת וידיאו לופ 3 ד' 2006 |
|
פוד-פרוססיה |
עוגת שמרים
( שמרים/ טקסט מתוך עבודת וידיאו/מרב שין בן-אלון 2006)
"הטקס מתחיל בלילה שלפני. אני מורידה מהמדף את הקלסר הגדול של המתכונים ופותחת בדף הראשון.
אני מתחילה לקרוא, וזרם של כאב מתפשט כשאני נתקלת באינטימיות של כתב היד שלה. אני לבד במטבח. ככה אני אוהבת את זה. אני מחממת את החלב ובודקת שהוא לא חם מדי. אני ממיסה את השמרים. הריח החי שלהם מציף את החדר. עכשיו אני לשה. אני מסתכלת על הידיים שלי שלשות את הבצק, ככה אני מתגברת על הפחד שהוא לא יתפח. אני שופכת שמן על הידיים ומורחת את הבצק. הוא חלק ומנסה להתחמק. לרגע זה מצחיק אותי. אני מניחה אותו בקערה, מוציאה מהמגירה מגבת נקייה, מריחה אותה, ומכסה. אני פותחת את דלת התנור ומכניסה את הבצק לתוך האפלולית. מה שיקרה מעכשיו, כבר לא תלוי בי."
בעבודת הוידיאו 'שמרים' אני מתרגמת את פעולת ההכנה של העוגה לפעולת הכתיבה/יצירה. המתח ההתלהבות הפחד וההיסוס, הזכרון והגעגוע הם כולם החומרים שלי. ולמרות שאין בעבודה סאונד וכל מה שרואים בה הוא את תהליך ההופעה של הטקסט על הדף- אנשים שצפו בעבודה נשבעו לי שהם שמעו אותי מקריאה את המתכון...
עוגת שמרים
1 חבילת מרגרינה רכה
3 כוסות קמח רגיל
30 גר' שמרים
2-3 כפות סוכר
קורט מלח
3 ביצים
1/2 כוס חלב פושר
.................
1 כוס סוכר
................
2 כפות קקאו
2 כפות סוכר
תבנית עגולה או תבנית עגולה עם חור משומנת
הכנה:
ממיסים את השמרים בחלב הפושר.
מפרידים את הביצים. את החלמונים מוסיפים מיד לבצק ואת החלבונים שומרים במקרר לשלב השני של האפיה.
מכניסים לקערת המערבל עם וו לישה ולשים יחד את כל חומרים כולל השמרים עד שנוצר בצק רך וגמיש. משמנים את הידיים בכף שמן ומורחים את הבצק. מכניסים לקערה עוטפים במגבת ומכניסים למקרר ללילה.
מוציאים את הבצק כשעה לפני האפייה. הוא תופח מעט. לא להבהל.
מחממים את התנור לחום בינוני .
מקציפים את החלבונים עד שמתקבל קצף יציב ואז מוסיפים בהדרגה כוס סוכר עד שנוצר קצף מבריק.
מערבבים בקערה קטנה בצד שתי כפות סוכר עם שתי כפות קקאו.
לשים את הבצק מעט ומחלקים לשני חלקים שווים. מרדדים כל חלק לעלה. מורחים על כל עלה חצי כמות מקצף הביצים ומפזרים עליה חצי מכמות אבקת הקקאו. מגלגלים את העלה וחותכים לחמישה חלקים גדולים. מניחים בתבנית וחוזרים על אותה פעולה עם העלה השני. אופים 40 דקות. אם החום גבוה והעוגה משחימה מהר מדי אפשר להנמיך מעט את חום התנור לאחר 20 דקות.
|
|
|
|