 |
הדבר הבא |
שיעור סטודיו
עם מרב שין בן-אלון
ציור, רישום, כתיבה והנחייה בתהליך אישי
בימי שני ושלישי בערב
בין השעות: 18:00-21:00
ח ד ש - - - ח ד ש - - - ח ד ש
נפתחת קבוצה חדשה בימי חמישי בבקר
בין השעות 10:00-13:00
מוזמנים לשיעור ניסיון (בתשלום)
המתכונת מוכרת על ידי כל המוסדות כשעות אמנות
ללימודי תרפיה באמנות וכן מתאימה כבסיס לבניית תיק עבודות.
--------------------------------------
רווחים - על המתח בין דימוי לטקסט
אוצרת: ענת גטניו
משתתפים: אבישי אייל, מרב שין בן-אלון, גרי גולדשטיין, נורית ירדן, יעל עומר, עידו שמי, קרן שפילשר
המרכז האקדמי ויצו חיפה
רח' הגנים 21 חיפה
04-8562555
שעות פתיחה א-ה 10:00-18:00
ו' 10.00- 13:00 ש 10:00-14:00
--------------------------------------
לצייר סיפורים ולכתוב ציורים
מרתון ציור וכתיבה מאת ובהנחיית מרב שין בן-אלון
מסע מרתוני מטלטל של מעברים מציור לכתיבה ולהיפך ההופך לגילוי מרגש של מחוזות יצירה חדשים ומפתיעים.
לצייר סיפורים ולכתוב ציורים היא שיטת עבודה מקורית משלי המבוססת על נסיוני כאמנית רב תחומית, ככותבת וכמרצה. המעבר המהיר מציור לכתיבה ולהפך, והשינויים והתפניות המשתנים ( כל מרתון נע סביב ציר נושא משתנה ) מאפשרים 'שיפטים' בנקודת המבט ככלי ליצירת תפנית בתהליך העבודה והופכים כל מפגש למסע מרתק, מרגש ומפתיע העומד כחוויה בפני עצמה או כמערכת של מסעות יצירה אל מאגר דימויים חדש ואישי.
הסדנה מיועדת ליוצרים בתחומים שונים המבקשים רענון והשראה אך יכולה להתאים גם למי שלא התנסו מעולם בציור או בכתיבה או למי שהתנסו במדיום אחד.
מרתון רישום וכתיבה מתקיים אחת לחודש בסטודיו בתחילת כל חודש כך שניתן להשתתף במפגש בודד או בסדרה של מפגשים.
מתוך מכתבי תלמידים:
"מרב, אני לא יכולה לתאר לך כמה נהניתי בסדנה שלך. התרגילים היו בשבילי מאוד בלתי צפויים וחייבו אותי להרבה ריכוז ואהבתי מאוד את הקצב המהיר ואת האופן שבו את מוסיפה כל הזמן גירויים חדשים ולא נותנת להתרווח במוכר אף רגע."
..." הציור אפשר לי להתחבר למקום בתול ולא מפותח – המוח הימני – המקום שבו אנו מניחים לתחושות הבטן, ליצירתיות, לדמיון להדריך אותנו – והכתיבה החזירה אותי אל המקום המוכר המשופשף למדי – המוח השמאלי – זה שאחראי למילים, למספרים, להיגיון. המעבר מזה לזה עורר תחושה של סיעור מוחין בין שני החצאים. הם הצליחו להפרות זה את זה באופן שלא עלה בדעתי בעבר... הכתיבה אפשרה שימוש במילים כאילו היו צבעים, כאילו היו חומר ביד היוצר.
הנוכחות שלך כאדם ששולט בשתי המדיות האלה הייתה ברורה וסמכותית. את ניהלת את העניינים ביד בוטחת, בשקט ובאמון מוחלט בתהליך. בסבלנות, בחמלה, בהתלהבות ובהתעניינות אמיתית, עקבת אחרי כל אחד מאתנו וליווית אותנו במסע המרעיש הזה אל מקורות חדשים של יצירתיות."
"הי מירב, היה לי כיף בסדנא, זו היתה חויה מרעננת שהזכירה לי כמה דברים חשובים על מאיפה ואיך להתחיל כשנתקעים ובכלל שלעשות אמנות יכול להיות כיף לא יומרני ולא מכביד..."
שלום מרב,
השיטה שפיתחת מאוד ייחודית – וזה עובד. יש לזה היגיון פנימי ואנו אף יוצאות עם כלים להמשך. ואם לא כלים אז מסקנות ותובנות. גם המקום מתאים, מופרש מהסביבה אבל מחובר. אינטימי, עם מקום לכולם. גם ספרי האמנות תורמים המון, ליצור בחברה כל כך מכובדת ונותנת השראה... איך שאת מצליחה לאסוף כל פעם אנשים כל כך מוכשרים, גם בציור וגם בכתיבה. באמת, כל הכבוד לך. אז תודה רבה, בברכה,ר.
מירב יקרה
הסדנה האחרונה היתה מעניינת במיוחד עבורי, פעם ראשונה הצלחתי להיכנס למצב של יצירתיות, שיכחה עצמית, התעוררות של העולם הפנימי, כל התחושות האלה,בחלק של העשיה הפלסטית. פתאום הבנתי שלא משנה באיזה מדיום זה קורה העיקר שזה שם.
רציתי לשתף אותך בזה משום שכמוך, גם אותי מעניין להבין איך מתעוררת ההשראה, איך קורה הקסם הזה. אני חייבת לומר שזה תמיד מדהים אותי איך הקסם הזה פשוט קורה בסדנאות.
נשיקות בינתיים
מ.
מתי מתקיים המרתון?
המרתון מתקיים פעם בחודש בתחילת החודש.
המרתון הקרוב יתקיים ב-
ששי > 5.3.10 > 10:00>16:00
כמה זה עולה?
329 ש"ח כולל חומרים
10%הנחה לתלמידי הסטודיו, למשתתפים מתמידים (מי שירשמו למעל 3 סדנאות של 'מרתון של ציור וכתיבה') או אם מביאים חבר/ה .
איך נרשמים?
יש לאשר השתתפות במייל חוזר או בנייד
050-7449526
מומלץ להרשם מוקדם ככל האפשר על מנת להבטיח השתתפות.
ההשתתפות מקנה 10 שעות מוכרות ללימודי אמנות.
מה להביא?
מנת אוכל לארוחת הצהרים המשותפת.
אין צורך להביא חומרים.
איפה הסטודיו?
אבן גבירול 105 תל-אביב
איך מגיעים?
הסטודיו ממוקם על אבן גבירול, בלוק אחד צפונה מהעיריה בין ארלוזורוב לז'בוטינסקי מול מגדל המאה (השקם) אוטובוסים:
אבן גבירול-
קווי דן: 24, 25,26, 8,56, 13,14, 21,
47,48,247
קווי אגד: 89, 92, 192
ארלוזורוב-
9, 20, 90, 66
ארלוזורוב לרכבת מרכז-
64,72,166
חניונים:
חניון ז'בוטינסקי אבן -גבירול
חניון ז'בוטינסקי-בן סרוק
חניון אחוזות החוף בבן סרוק וחניון השקם.
חניון חנה וסע-רידינג, לבאים מצפון וממזרח מדרך חיפה, או משד' רוקח או מאיילון ביציאה של רוקח-חנייה חופשית ללא הגבל זמן מרחק 20 דקות הליכה מהסטודיו או קווים : 8, 9, 56.
אזורי חניה: אזור 1( ממערב לאבן גבירול) או 2 (ממזרח לאבן גבירול) עד השעה 17:00 ניתן לחנות באמצעות כרטיס חנייה או איזי פארק לאחר מכן החנייה חופשית באזור פריקה וטעינה באבן גבירול בקטע שבין ז'בוטינסקי לגן העיר.
|
|
|
|
פרוס-כותרת |
פרוססיה 25 - מה שאתם מספרים לי - מאת מרב שין בן-אלון
תכננתי לשבת בחלל הגלריה ובמשך כמה ימים לדבר עם אנשים. רציתי להציע את עצמי בתור אוזן קשבת ובתמורה לקבל מהם סיפור.
ענת האוצרת ואני יושבות בקו התפר הלא מסומן שבין הקפיטריה לגלריה. אנחנו מחכות לקירות שהזמנו כדי למקם אותם בחלל. שעה לאחר מכן אני כבר יושבת בחדר הקטן שיצרתי לעצמי. יש לי שם ספסל לבן, עליו אני יושבת, שולחן לבן, עליו אני כותבת, וספסל לבן נוסף אליו אני מתכננת להזמין את האורחים שלי.
ביום הראשון אני פוגשת שלוש אורחות. אחת מספרת לי סיפור על חברה שלה שהתקשרה, השניה מספרת לי על סרט שהיא ראתה עם הבעל שלה, והשלישית על עבודת וידיאו של אמנית צעירה. כשהיום מסתיים אני אופטימית. יש לי שלושה סיפורים חדשים ואני מתחילה לכתוב אותם בגוף ראשון.
חלמתי שאני שוכבת על הרצפה עירומה. הייתי בבית גדול ויפה. הבית היה ריק. זמן מה שכבתי על הרצפה בלי לזוז. ואז לאט לאט התחלתי לזחול בחלל, מזיזה את עצמי ממקום למקום. פתאום היו שם עוד שש או שבע בחורות עירומות, גם הן היו אמניות יפות, צעירות ומצליחות כמוני. הן זחלו בחלל. גם הן ניסו למצוא לעצמן מקום. החדר התמלא בהן עוד ועוד. אני זוכרת שהרגשתי שכבר אין לי מקום. התעוררתי.
ערב אחד ראיתי סרט עם הבעל שלי. כבר עמדנו לכבות את הטלויזיה כשזיהינו באינטואיציה שיש כאן משהו מענין. זה היה סיפור על אשה אחת זקנה שגרה עם הבעל שלה, שגם הוא היה זקן יותר ממנה. יום אחד היא מכירה גבר שגם הוא זקן ולא נראה יותר טוב מהבעל ההוא שיש לה אבל היא נכנסת אתו למיטה וכשהבעל שלה הזקן מגלה את זה – הוא מתאבד. כן, הוא שם קץ לחייו.
אין לי מחשב בחלל שאני עובדת בו. בחנות המכללה אני קונה דפדפת שורה, טוש שחור וטוש אדום וגליל דבק מסקינג טייפ.
אני לוקחת את הטוש האדום וכותבת על הקיר את המחשבות שלי על העבודה.
ביום השני העבודה תמיד נתקעת, דווקא כשנדמה שהכל הולך כל כך טוב.
הספקות מתחילים לחלחל. אני מרגישה כמו בעלת חנות ריקה או משהו גרוע מזה.
מה בכלל חשבתי לעצמי אני כותבת על הקיר, שהופך לטבלת ייאוש בתא האסירים הזה.
להרגיש בבית עם הכישלון כי אז שום דבר רע לא יקרה.
בלית ברירה אני מביאה את יומני הבקר שלי, ודולה משם דברים שלא קשורים לכלום.
אתמול בבקר חצה אותי חתול שחור. אחר כך שלושה אנשים התקשרו לבטל. אני מנסה בכל כחי לא להאמין בעין הרע, אבל אני לא יודעת במה כן להאמין.
אחר הצהרים האנרגיות נרגעות. אני מפסיקה לצפות שמשהו יקרה. סטודנטים סקרנים מתחילים לנעוץ בי מבטים. ומידי פעם ניגשים בהיסוס ושואלים: את מיצג?
ביום השלישי אני גוררת את עצמי בכח לחיפה. זה היום הקשה ביותר. אני יודעת שלא יקרה היום כלום אבל אני יודעת שאני חייבת לנסוע.
הוצאתי את עצמי מתוך החיים שלי, מהסטודיו, מהמחשב.
גם היום נדמה לי שאף אחד לא נכנס. זה היום השני של הטוש האדום.
ככל שאני מתקדמת עם העבודה אני מרגישה שהסוף הולך ומתרחק ממני.
אני חוזרת הביתה הרוסה.
אני לא בטוחה שיש סוף לסיפור הזה. אני לא בטוחה שהייתה לו התחלה.
וביום הרביעי, בשבוע השני של העבודה, זה קורה.
הקירות הופכים לשיקוף של המוח שלי.
אני פוגשת בגלריה מישהו מהעבר שלי ובסיפור שהוא מספר לי הוא משלים לי את החתיכה שהייתה עד עכשיו חסרה.
כל יום אני כותב לכריסטינה. כל יום היא מישהי אחרת עבורי. יש ימים שהיא אהובת ליבי, יש ימים שהיא חברת ילדות, לפעמים היא אמא שלי, לפעמים היא מישהי שצילמתי לפני 20 שנה.
התמונה שלה שצילמתי באשוויץ תלויה אצלי בסטודיו. היא נרצחה במרץ 1944. מעולם לא פגשתי אותה, אבל אני חי אתה כבר 20 שנה.
אני נזכרת שיום קודם ישב אתי בחור מקסים שסיפר לי על הניצול שואה שהוא מתנדב אצלו.
הייתי בטוח שהיא ברחה, לכן הפתיע אותי לראות אותה במחנה חודש אחרי שהכנו לה תעודות מזויפות. איך, כעסתי עליה, לא חשבת לתת אותן למישהו אחר, והיא שתקה והתחילה לרעוד בכל הגוף. העינים שלה ננעצו בי והגוף שלה רעד. אבא לא מרשה לי, היא אמרה.
אני לא יודע מה קרה לי באותו רגע, רציתי שהיא תפסיק לרעוד. חיבקתי אותה. היא הייתה כל כך רכה ומתוקה. לא ידעתי שאפשר בכלל להרגיש הרגשה כזו. הדם שטף את הגוף שלי בזרם אדום. הרחקתי אותה ממני והלכתי לדבר עם אבא שלה.
כמה שנים אחרי המלחמה נפגשנו במקרה. העיניים האלו, הגוף הרועד, הפעם לא רציתי לתת לה לברוח.
אני כותבת את הסיפורים על הקיר החיצוני של החלל שלי, ולא חולף זמן רב ובפתח עומדים אנשים שהסיפור הכניס אותם פנימה. אני מזמינה אותם לשבת ולשוחח. השאלות שלהם פשוטות. גם השאלות שלי. אני כבר לא בטוחה שאני רוצה את הסיפור שלהם, אבל נדמה לי שהם רוצים את הסיפור שלי.
לא ממש הכרתי אותה לפני שעלינו על האוניה ואולי זה מה שדחף אותי לגשת אליה ולשאול אותה אם היא רוצה להתחתן. לי הייתה חברה ולה היה חבר ושנינו רצינו נישואין פיקטיביים כדי לקבל צרטיפיקאט.
חלפה שנה מאז שהגענו לקיבוץ עין שמר, למי היה זמן להתגרש כשצריך לבנות מולדת.
ערב אחד נשארנו לדבר עד מאוחר. הצעתי שנלך לטיול בשדות והיא הסכימה. למחרת באתי שוב וכך גם ביום שאחרי, וביום הרביעי, הייתה זו היא שאמרה, אתה יודע, אתה יכול להישאר אם אתה רוצה, אנחנו הרי כבר התחתנו.
מישהי ניגשת אלי ומבקשת רשות לצלם את המשפט:
כל נגיעה פשוט הרסה אותי. הדמעות ממש זלגו מאליהן. התפרקתי שם.
זה לפרויקט גמר שלי, היא אומרת, ומספרת לי סיפור.
כשהיא הולכת אני כותבת:
לשחזר תערוכה שהייתה במקום אחר. לשחזר את החיים עבור מישהו מת.
ביום החמישי הנוכחות שלי בחלל כבר הופכת לעובדה. על הספסל מולי מתיישבים אנשים. הם רוצים לדבר אתי, הם רוצים לספר לי סיפור והם רוצים שורה על הקיר שלי.
אני כבר לא יודעת מה הסיפור שלי ומה שלהם. נכנסתי לתוכם והם נכנסו לתוכי.
אני תקועה בתוך מבוך שאין ממנו יציאה, והכי משונה שזה נעים לי.
|
|
פרוס-סשן |
פרוסשן 1
הרבה זמן אני רוצה 'לעשות פרוססיה'. להביא את השיחה, לגלגול נוסף.
למפגש שאינו רק מול מסך אלא גם פנים אל פנים. לשיחה גלויה ואינטימית. למפגש בסטודיו.
הרבה שאלות מופנות אלי, ופניות להרחיב בנושאים שעולים במהלך העבודה.
החלטתי לקרוא לזה 'פרוסשן' - מפגשי שיחה בסטודיו, כל פעם סביב נושא אחר. ( אתם מוזמנים לפנות אלי בהצעות לנושאים )
לשיחה הראשונה קראתי –
'כלי כתיבה'
והיא תעסוק בכתיבה ככלי עבודה בתהליך היצירה.
הדגש כאן אינו על כתיבה ספרותית אלא על השימוש בכתיבה ככלי עבודה היכול לשרת יוצרים במדיומים שונים. במפגש אני אדבר על דפי בקר, כתיבה יומיומית, פנקסי רעיונות, ספרי סקיצות, דפי התנגדויות, רשימות ועוד.השיחה מזמינה שאלות, הערות, ותגובות
המפגש יתקיים ביום שבת ה - 30.1.10 בין השעות : 20:00 - 19:00
המפגש הבא בשבת ה 27.2.10 שרינו את התאריך - פרטים בהמשך...
בסטודיו, אבן גבירול 105 תל-אביב
תשלום: על פי היכלת
אפשר להביא חברים, כיבוד, וכל מה שבכיף שלכם.
אנא אשרו השתתפותכם מראש בנייד 0507449526
או במייל merav@artmerav.com
מחכה לכם
מרב
|
|
פרוס-כנף הגלריה |
מרב שין בן-אלון, 'מה שאתם מספרים לי' מיצב טקסט בתערוכה 'רווחים' 2010 |
|
פוד-פרוססיה |
חצילים, גרסת הבמאי
זה לא בדיוק מתכון, אלא טקס שכדאי לקיים עם פרטנר שחולק אתכם את אותה תאווה, כך שתוכלו לסלוח להם, לחצילים, על זה שהם הסריחו לכם את הבית ליומיים כנקמה על זה שהעליתם אותם באש, אבל זה לא יהיה אכפת לכם, אתם תגידו תודה שהחיים כל כך יפים וכמה מעט צריך כדי שנרגיש מאושרים.
אזהרה: אין לצרף משביתי שמחה.
חומרים:
2 חצילי בלדי ( חציל בעל צורה עגולה )
4 כפות שמן זית
4 כפות טחינה גולמית
מלח גס
פלפל שחור טחון גס
קולים את החצילים משני הצדדים על האש או במחבת סטייקים. אין לשמן.
מניחים את החצילים בצלחת או על קרש עץ כשם חמים. חציל לכל סועד.
פותחים את החציל לאורכו ומפזרים עליו מלח גס, מעט שמן זית וטחינה גולמית.
|
|
|
|